• Simon Kotlerman

המטריות הגנו מהגז המדמיע, אך לא מנחת זרועה של סין

בני טאי, פרופ' למשפטים ומייסד תנועה למען הדמוקרטיה בהונג קונג, הוביל ב-2014 את ההפגנות נגד בייג'ין. מול עונש אפשרי של שבע שנות מאסר, הוא דווקא קורא לדיאלוג: "מנסה למצוא פתרון מוסכם".

בני טאי לא מפחד מהסינים ולא מפחד ללכת לכלא. גורלה של הדמוקרטיה בהונג קונג מפחיד אותו הרבה יותר, לנוכח ההתערבות הגוברת בשנים האחרונות של בייג'ין בנעשה באזור המנהלי הנמצא תחת שליטתה. טאי, פרופסור למשפטים בן 54, עומד למשפט ביחד עם שמונה אנשים נוספים בשל חלקם בהפגנות הענק למען הדמוקרטיה שהתקיימו בהונג קונג ב–2014. האישום המרכזי נגדם הוא הפרעה לסדר הציבורי, ואם יורשעו היום הם צפויים להישלח לשבע שנות מאסר.


"אם ירשיעו אותנו, נהיה אשמים בכך שהעזנו להביע תקווה בתקופה קשה זו בהונג קונג", אמר השבוע טאי בשלב הסיכומים במשפטו. "אני לא מפחד או מתבייש ללכת לכלא. אם זו הכוס שממנה אני חייב לשתות, אשתה ממנה ללא שום חרטה".ייתכן שמשפטו של המהפכן ההונג קונגי יסמל את נקודת האל־חזור בהשתלטות הרפובליקה העממית של סין על הונג קונג, אך איש אינו יודע מה טומן בחובו העתיד. הראיון עם טאי הסתיים בשיחת טלפון שערך עם בנו הצעיר. בשיחה זו כבר לא נשמע פרופ' טאי כמהפכן אמיץ וכמשפטן דעתן, אלא כאב אוהב ואיש חם המסור למשפחתו ולמולדתו הזעירה.


בינואר 2013, אחרי שהתאכזב לראות שהשלטונות בהונג קונג אינם מקדמים זכות הצבעה שוויונית לכל התושבים, פרסם טאי מאמר בעיתון כלכלי תחת הכותרת "הנשק הקטלני ביותר של אי־ציות אזרחי". טאי קרא במאמרו להשתלטות אזרחית לא אלימה על האזור הפיננסי של הונג קונג במטרה להפעיל לחץ על

השלטונות לשנות את שיטת הבחירות המקומית. חודשיים לאחר פרסום המאמר, הקים הפרופסור למשפטים את תנועת Occupy Central With Love and Peace שקראה לתושבים למחות בחג הלאומי של סין שנערך ב–1 באוקטובר.


ב–31 באוגוסט התקיימה בפרלמנט בבייג'ין ישיבה שבה הוחלט על הקמת ועדה מיוחדת שתבצע סינון מקדים של המועמדים לתפקיד ראש הרשות המבצעת של הונג קונג כדי לבחון את נאמנותם לסין. המשמעות היתה ברורה: הסינים רצו שרק איש מטעמם ינהל את הונג קונג. תושבים רבים בהונג קונג, ופעילים למען הדמוקרטיה, ראו בכך התערבות בוטה בענייניהם הפנימיים ולא היו מוכנים לשתוק. המחאה שתכנן טאי להוביל בתחילת אוקטובר הוקדמה בכמה ימים.


ב–26 בספטמבר צבאו יותר ממאה אלף בני אדם על הרחובות והצמתים המרכזיים של הונג קונג והפגינו במשך 79 ימים, גם מול משרדי ממשלה, בדרישה לדמוקרטיה מלאה ואמיתית, הענקת זכות הצבעה שוויונית לכל תושבי הונג קונג ומניעת התערבותה של סין בניהול האזור המנהלי המיוחד, שבו מתגוררים יותר משבעה מיליון תושבים.


ההתקוממות העממית התפרסמה בשם "מחאת המטריות" משום שהמפגינים השתמשו במטריות כדי להגן על עצמם מגז מדמיע שירו כוחות המשטרה. מאותו רגע, המחאה המקומית הפכה לסיפור גדול בעולם וסוקרה בהרחבה.


"כשהקמתי את התנועה היו לי שלוש תפיסות של דמוקרטיה, ששולבו בגיבושה — ייצוגית, מתדיינת וישירה", אמר טאי בראיון שהתקיים במשרדו הצנוע בקמפוס אוניברסיטת הונג קונג. "מטרת התנועה היתה לשנות את שיטת הבחירות כך שהתושבים יוכלו לבחור בעצמם את ראש הרשות המבצעת ולאפשר את קיומה של דמוקרטיה ייצוגית".


בשנת 1997 עזבו הבריטים את הונג קונג והשיבו את השליטה באזור לידי סין, תחת הסדר מיוחד שנקרא "מדינה אחת – שתי שיטות" שהוגבל למשך 50 שנים, עד שנת 2047. במסגרת אותו הסדר הוענקה להונג קונג אוטונומיה חלקית מיוחדת במינה, המתאפיינת בשימור שיטת המשפט והחוקים הבריטיים, כלכלת שוק חופשי וחירויות פוליטיות נרחבות של האזרחים. ענייני החוץ והביטחון הועברו לידי השלטון המרכזי בסין, ולכן זעמו תושבים רבים בהונג קונג כשהסינים החלו להתערב גם בענייניהם הפנימיים.


ליבת המחלוקת הפוליטית בין הצדדים נעוצה בחוסר השוויון בזכויות ההצבעה בשיטת הבחירות המקומית. למועצה המחוקקת של הונג קונג נבחרים 70 נציגים, מתוכם 35 נבחרים במחוזות בחירה גאוגרפיים ו-35 לפי "מחוזות פונקציונליים", המורכבים מסקטורים מקצועיים. כל סקטור זכאי לבחור נציג אחד למועצה - למעט חריגים - אולם בפועל כמות החברים בכל סקטור אינה זהה ולכן המשקל היחסי של הקולות אינו שוויוני. כך למשל, הסקטור המשפטי מונה כ-8,000 חברים, בעוד שסקטור החינוך מונה כ-80 אלף חברים, ולמרות זאת, כל סקטור בוחר נציג אחד בלבד.

חוסר שוויון נוסף בולט במיוחד המתנגש עם האינטרס הדמוקרטי של הונג קונג הוא בבחירת ראש המועצה המבצעת של הונג קונג, הנבחר על ידי ועדה מצומצמת המונה 1,200 חברים, רובם אנשי המחנה הפרו-סיני. הסינים רצו, כאמור, לבצע סינון של המועמדים לתפקיד ראש הרשות המבצעת כדי לבחור את אחד המועדפים עליהם, ולכך לא הסכימו הפעילים למען דמוקרטיה בהונג קונג. כשמחאת המטריות פרצה ברחובות ב-2014, כוחות הביטחון בהונג קונג פיזרו אותה בכוח, עשרות מפגינים נעצרו ומנהיגי המחאה נשלחו לכלא. כמה משפטים של פעילים למען הדמוקרטיה שנעצרו אז עדיין מתנהלים, כולל זה של פרופ' טאי ושמונה אנשים נוספים. השיטה הדמוקרטית שממנה נהנו התושבים בהונג קונג ספגה מכה קשה.


למרות שהוא עלול להישלח בקרוב לכלא לתקופה ארוכה, טאי לא נשמע מודאג ומנסה בעיקר להעביר מסר של פייסנות. "החברה בהונג קונג מקוטבת, מחולקת לשני קצוות. אבל אני עדיין בטוח שנוכל להגיע לתהליך כזה", אמר. "אני אוהב להשתמש במטאפורה של בעל ואשה, שמתווכחים ביניהם בכעס רב, אבל אחרי שהם ביטאו את כל הכעס הזה הם מוכנים לשבת, להקשיב ולהתפייס. אז אולי אנחנו צריכים לעבור תהליך שיאפשר לשני הצדדים לבטא את הכעס שלהם, לחשוף את המרירות שיוצרת את הסכסוך. אחרי תהליך כזה נוכל לראות את הסיבה לסכסוך בבהירות", הוא אמר. "הרבה אנשים רואים בי אקטיביסט, אבל אני רואה את עצמי יותר כמגשר פומבי, שמנסה למצוא פתרון שיוסכם על ידי כל הצדדים. זה האתגר שלי".


כשמנהיגה הרוחני של "מחאת המטריות" אומר "הצדדים", הוא מתכוון למחנה הפרו־סיני ולמחנה הפרו־דמוקרטי בהונג קונג. "זה לא משנה לאיזה מחנה אתה משתייך, כולנו הונג קונגים ובטווח הארוך אנחנו צריכים למצוא דרך לחיות יחד", הוסיף. "אם מסתכלים על הערכים המודגשים של המחנות, המחנה הפרו־בייג'יני מדגיש משפט וסדר, פיתוח כלכלי. ואין בכך רע, אנחנו צריכים את הערכים האלו. המחנה הדמוקרטי מדגיש שוויון, דמוקרטיה, קיימות. זה סט אחר של ערכים, שגם אותם אנו צריכים כחברה. במשך זמן רב המערכת כולה נשלטה על ידי המחנה הפרו־בייג'יני, שעיצב את כללי המשחק. אנחנו רוצים כללי משחק הוגנים, שיאפשרו לאנשים שתומכים בדעות הדמוקרטיות לרוץ כמועמדים בבחירות לרשות המבצעת. יכול להיות שנפסיד, אבל לפחות תהיה לנו האפשרות להתמודד. הסיבה העיקרית שהובילה לקיטוב בין המחנות היא בייג'ין. המפלגה הקומוניסטית של סין לא מאפשרת קיומה של שום דמוקרטיה בהונג קונג, ולמחנה הדמוקרטי אין סיכוי לנצח, או אפילו להביע את עמדותיו. אם בייג'ין תאפשר קיומה של דמוקרטיה בהונג קונג אני חושב שאפשר יהיה לפתור את הסכסוך בין המחנות. זה לא קל, אבל זה אפשרי".


בשעה שטאי מנסה לדחוף לדיאלוג בין הצדדים, יש לדבריו לא מעט צעירים בהונג קונג שמאסו בהתערבות הסינית והם רוצים אפילו עצמאות מוחלטת. "אני בשנות ה–50 לחיי, וככזה אני שייך לדור שעדיין מרגיש חיבור חזק לסין. וזאת חרף העובדה שנולדתי בהונג קונג ולא ביקרתי בסין עד גיל 18", אמר. "החיבור הזה נובע מההיסטוריה והנרטיב הסיני על סין המאוחדת. לפי הנרטיב הזה, סין מאוחדת משמעותה סין חזקה, בעוד סין מחולקת משמעותה סין חלשה. יחד עם זאת, אני חושב שהיום הדברים עשויים להיות שונים, הצעירים חושבים אחרת והם מאוד רציניים לגבי עצמאות. יכול להיות שזו בסך הכל התגובה שלהם לשלטון האוטוריטרי של סין. הם שונאים את המפלגה הקומוניסטית ולכן הם שונאים את סין ורוצים עצמאות. אבל אם סין תאפשר לנו לקיים דמוקרטיה, אני חושב שרובם לא ירצו עצמאות. בחשיבה המסורתית, התפיסה היא שסין צריכה להיות מאוחדת ולכן גם תושבי הונג קונג לא ביקשו עצמאות בעת סיום השלטון הבריטי באזור".


לדעתו של הפעיל למען דמוקרטיה, להונג קונגים חשוב מאוד לגבש זהות חזקה שתבדיל אותם מהחלקים האחרים של סין. "הממשל הסיני מאוד מתנגד להתגבשות זהות כזו, הם אינם מעוניינים שתהיה להונג קונגים זהות נבדלת ולכן פועלים בכל כוחם לאינטגרציה של הונג קונג בתוך סין", אמר טאי. אינטגרציה זו באה באחרונה לידי ביטוי בכמה פעולות. בספטמבר האחרון התחילה לפעול רכבת מהירה המחברת את הונג קונג לבייג'ין. חודש לאחר מכן נפתח הגשר הימי הארוך בעולם בין הונג קונג למקאו, שעובר דרך סין.


"אנחנו עומדים בפני שבע שנות מאסר. אנחנו מאמינים שזו רדיפה פוליטית", אמר טאי ערב מתן גזר דינו. לטענתו, תנועת המחאה בהונג קונג נועדה לעורר "שלום ואהבה" ולא זעם ושנאה. מנגד, התביעה במשפטו טענה בשלב הסיכומים שהחוק המקומי שמגן על חופש התאגדות בדרכי שלום, אינו מאפשר לאיש לחסום כבישים ראשיים לתקופות ממושכות. בארגון זכויות האדם "אמנסטי אינטרנשיונל" טענו שמשפטם של הפעילים למען דמוקרטיה הוא "רדיפה פוליטית, שמשמעותה מתקפה על חופש הביטוי וההתאגדות החופשית".


ייתכן שמשפטו של המהפכן ההונג קונגי יסמל את נקודת האל־חזור בהשתלטות הרפובליקה העממית של סין על הונג קונג, אך איש אינו יודע מה טומן בחובו העתיד. הראיון עם טאי הסתיים בשיחת טלפון שערך עם בנו הצעיר. בשיחה זו כבר לא נשמע פרופ' טאי כמהפכן אמיץ וכמשפטן דעתן, אלא כאב אוהב ואיש חם המסור למשפחתו ולמולדתו הזעירה.


הכתבה פורסמה במקור בעיתון הארץ.