• Simon Kotlerman

כך ישראל צריכה להתמודד עם הניסיונות הסיניים להשתלטות כלכלית

השאיפות הגלובאליות של סין מציבות את ישראל בפני דילמות דיפלומטיות ועסקיות קשות, החכמה היא לדעת לדלג בין הטיפות.

האמריקנים נוקטים בעמדה תקיפה נגד מעורבותה ההולכת וגדלה של סין בכלכלה העולמית ומזהירים מפני קשרים אלו. ואכן, תוכנית הדגל הסינית "החגורה והדרך" אינה חפה מדיפלומטיית "מלכודת חוב" שמטרתה להביא להשתלטות כלכלית, אותה הם מימשו בחכירה הסינית של נמל המבנטוטה בסרי לנקה, וכן בשאיפותיה המודיעיניות של סין.


הצעדים הסינים להשתלטות כלכלית מציבים גם בפני מדינת ישראל את השאלה האם עליה להימנע ממעורבות סינית בעסקיה בכל מחיר? במסגרת ההכרעה בשאלה זו כדאי, בין השאר, לנסות ללמוד ממדינות נוספות המתמודדות עם הסוגיה, דוגמת יפן והודו.


מאז הושקה יוזמת "החגורה והדרך" הודו התנגדה לקחת בה חלק. למען האמת ההתנגדות הייתה צפויה, הרי בין המדינות שוררת עוינות טריטוריאלית עתיקת יומין והסינים מבקשים להקדיש חלק משמעותי בתוכנית לפיתוח תשתיות בפקיסטן – שגם עימה הודו מנהלת מערכת יחסים עכורה על רקע טריטוריאלי ותרבותי. לרבים היה ברור שהודו לא יכולה לשמר את האינטרס המדיני שלה ובו בזמן לנצל את ההזדמנות הכלכלית ההיסטורית, ובכן הם טעו.


דוגמה מרכזית למערכת היחסים הסבוכה של הודו עם סין היא "הפרוזדור הכלכלי המשותף בין בנגלדש-סין-הודו-מיאנמר" (BCIM). מדובר בפרויקט השואף לחבר את קונמינג הסינית עם קולקטה ההודית. הפרויקט החל דרכו כחלק מיוזמת "החגורה והדרך", אך לאור התנגדותה של הודו הוסר ממפות התוכנית בכנס השנתי שהתקיים בנושא בחודש מאי אשתקד. חודש לאחר מכן, שלחה הודו משלחת מיוחדת לכנס שהתקיים בנושא בסין, במהלכו הסכימו הצדדים על שיתוף פעולה בקיום הפרויקט במעטפת נפרדת. אותה גברת בשינוי אדרת, אך האדרת החדשה והצנועה מאפשרת להודו להסתיר את מעורבותה הבלתי פורמלית במגרש פיתוח התשתיות הסיני, לשחק בתנאיה ולא לסכן את האינטרס המדיני ותדמיתה בקרב העם ההודי.


סביר להניח שההודים אינם שאננים. בסוף חודש אפריל האחרון, רגולציית ההשקעות הזרות בהודו עברה עדכון משמעותי ונקבע כי מעתה השקעות חוץ ישירות (FDI) מצד משקיעים ממדינות החולקות גבולות משותפים עם המדינה לא יזכו עוד לקבל במסלול אישור אוטומטי להשקעה, אלא השקעותיהם יחויבו בקבלת אישור מצד הממשל ההודי. מהלך זה נועד למנוע "השתלטויות אופורטוניסטיות בצל מגפת הקורונה", ובפועל מכוון כלפי סין, אשר היקף השקעותיה גדול משמעותית מהשקעות יתר שכנותיה של הודו. למעשה, עדכון רגולטורי זה קרה מיד לאחר החלטת הבנק המרכזי של סין להגדיל את אחזקותיו בבנק הגדול ביותר בהודו (HDFC Bank) מ-0.8% ל-1% בתחילת חודש אפריל. ייתכן כי הרגולציה תשתנה בהמשך וההגבלות יתרופפו, אך השיעור ההודי ברור – אם סין מעוניינת לשחק, היא צריכה לשחק בצורה הוגנת.


הודו אינה היחידה שמבקשת לרסן את גישת ההשקעה האגרסיבית של סין. יפן השיקה זה מכבר את המקבילה שלה לתוכנית "חגורה והדרך", תחת השם "שיתוף פעולה לתשתיות איכותיות" (PQI), במטרה לקדם פיתוח תשתיות גלובלי באופן שמתחשב בצרכי הקהילות המקומיות, נמנע מניצולן ושם דגש מיוחד על שקיפות וקיימות כלכלית. מטרתה של יפן היא להתמקד באיכות ולא בכמות הפרויקטים, תוך שאיפה לייצר אלטרנטיבה לסין עבור המדינות המבקשות השקעה בתשתיות. למעשה, יפן אף אינה פוסלת שיתוף פעולה עם סין בהשקעה בפרויקטים השונים, כל עוד האחרונה תסכים להתיישר בהתאם לסטנדרטים היפנים הקפדניים.


ומה לגבי ישראל? אומנם, יוזמת "החגורה והדרך" אינה כוללת את ישראל בצורה פורמאלית במפותיה, אך מיקומה הגיאוגרפי של ישראל, מעורבותה הכלכלית הניכרת של סין בישראל והסכמי השלום המתגבשים באזורינו, מציבים את ישראל בנקודה אסטרטגית מרכזית ביוזמה הסינית. לצד זאת, קשה להתעלם ממאבק הענקים המתחולל ברקע בין ארה"ב לסין, שהולך ומחמיר עם התקרבות הבחירות בארה"ב וכולל הטלת סנקציות אמריקאיות על חברות סיניות שונות. מאבק אשר קרוב לוודאי יאלץ את ישראל לנקוט מדיניות ברורה והצבת גבולות ביחסים עם המדינות הנאבקות, תוך התנהלות עסקית ודיפלומטית זהירה לאור האינטרסים הכבירים משני הצדדים – פגיעה ביחסי ישראל עם ארה"ב, בעלת בריתה החשובה ביותר, אל מול פגיעה בהזדמנות כלכלית יוצאת דופן עם סין.


בהתאם לכך, החלטת הקבינט להקים "ועדה מייעצת לבחינת היבטי ביטחון לאומי והשקעות זרות" באוקטובר אשתקד הייתה צעד מתבקש לצורך ריסון סין מפני השקעות אגרסיביות במדינה, אך לצד זאת, לישראל יש הזדמנות ייחודית למעורבות ניכרת ואף עיצוב ממשי של כלכלת התשתיות הגלובלית ואל לה להזניח מעורבות זו, שהחלה זה מכבר ביוזמת "מסילות לשלום כלכלי אזורי" וככל הנראה תלך ותתעצם עם חתימת הסכמי השלום באזורינו.


הכתבה פורסמה במקור בעיתון מקור ראשון.